תחילת שנות התשעים. בשינקין מוקמת מדינת תל אביב, הכלכלה פורחת תודות לעלייה הרוסית וכולם מדברים על שלום. האופטימיות הזו מחלחלת לקולנוע, שמתרכז בתל אביב, מדבר על "אני" במקום על "אנחנו" ושם דגש יותר על אסתטיקה ופחות על אידיאולוגיה. הסרטים שעומדים בראש הגל החדש הזה, כמו "שורו" ו"החים על פי אגפא" מחזירים את הקהל לבתי הקולנוע. אבל באמצע העשור הכל נגמר. יצחק רבין, ההצלחה הקולנועית ועמוס גוטמן, אחד מהבמאים החשובים של התקופה, שהולך לעולמו ממחלת האיידס.