Im arabisch-israelischen Krieg im Jahr 1973 - in Israel Jom-Kippur-Krieg und auf arabischer Seite Oktober- oder Ramadan-Krieg genannt - standen sich Israel, Ägypten und Syrien feindlich gegenüber. Auf fesselnde Art dokumentiert die zweiteilige Dokumentation mit seltenen Archivaufnahmen und Originalaussagen Beweggründe, Zweifel und innerste Überzeugungen jener beiden Staats- und Regierungschefs, die ihre Länder damals in den Krieg führten: Golda Meir und Anwar el Sadat.
40 שנה אחרי היווצרותו של הפצע המדמם והכואב, זה שסיים באבחה חדה את האופוריה שלאחר מלחמת ששת הימים, הגיעה העת לספר בפעם הראשונה את סיפורה של מלחמת יום כיפור לא רק מנקודת המבט הצבאית, אלא גם זו המדינית, לא רק מנקודת המבט הישראלית, אלא גם זו המצרית והסורית. הנרטיב הזה, כפי שנראה, משנה באופן דרמטי את האתוס שכולנו גדלנו לאורו, אתוס של הקרב על מצדה, רגע לפני חורבן בית שלישי. הסדרה שלפנינו נפתחת ביום מותו של נאצר ועלייתו של סאדאת לשלטון ומסתיימת ביום חזרתו של סאדאת מביקורו בישראל ונאומו בכנסת – תחילתו של תהליך השלום, שאנו חוזים עתה בשברו.
The Yom Kippur War through the eyes of both sides.
Le 6 octobre 1973 à 14 heures, alors qu’Israël célèbre Yom Kippour, le jour le plus sacré du calendrier, et que le ramadan a commencé depuis dix jours, les troupes égyptiennes et syriennes déclenchent une attaque qui prend l’État hébreu – et le monde – au dépourvu. Les premières traversent le canal de Suez pour se lancer à l’assaut du Sinaï, les secondes déferlent sur le plateau du Golan, avec pour objectif de reconquérir ces territoires occupés par Israël depuis la guerre éclair de 1967, et de laver l’humiliation infligée alors. Plus de quarante ans après, cette guerre qui aurait pu être évitée reste une étape cruciale dans le conflit israélo-arabe : elle a marqué la fin de l’invincibilité israélienne, ouvrant la voie, six ans plus tard, aux accords de paix de Camp David.