שבי כועס וצועק ומאשים את אוזה כי לקחה לו את הצבע האדום אך בסוף הוא נוכח שטעה אך הוא שוב רב איתה על משהו אחר. דודו מפייס אותם ומראה להם קלטת ובה הסיפור "מר קול רם". האיש המאוד קולני שלומד שאם ישמיע את דבריו בנחת הם גם יישמעו היטב וברצון. פינגי ושבי משחקים ב"כאילו". הם נוסעים "כאילו" ברכבת ואוכלים "כאילו" אך רבים ברצינות, עד שדודו מפייס בינהם ואומר להם שידידות זה נכס בחיים. גם דודו כועס. הוא כועס בקולניות רבה על פינגי כיוון שבגלל רשלנותו אכלה החתולה את הגבינה, שהשאיר פינגי על השולחן. שבי, שלמד משהו, מזכיר לדודו כי "דברי חכמים בנחת נשמעים" ודודו מתפייס עם פינגי. כולם שרים את השיר "למה לצעוק אם אפשר לדבר בנחת".